איך לרכך מים? מערכת ריכוך מים ביתית
שוב צריך לנקות את הקומקום מכל האבנית שהצטברה בתחתית? שוב צריך להזמין טכנאי להחליף את גוף החימום של הדוד שהפסיק לעבוד? הצטברות אבנית היא אחת התופעות המציקות והנפוצות בבתים בישראל אשר הופכות לפעמים לנטל כלכלי לא קטן.
אחת הדרכים להתמודד עם התופעה היא ריכוך מים. זהו תהליך אשר הופך את המים הרגילים הזורמים בברזים למים (ללא מינרלים) של מגנזיום וסידן, שני המרכיבים העיקריים להיווצרות אבנית. עם זאת, שיטות מסוימות לריכוך מים, במיוחד לצריכה ביתית, עלולות לפגום באיכות מי השתייה וליצור זיהום סביבתי.
כדי לעזור לכם להבין טוב יותר כיצד לבצע ריכוך מים ביתי ומהן השיטות המומלצות והבריאות ביותר עבורכם ועבור המשפחה שלכם, ריכזנו במאמר זה מידע, רעיונות וטיפים לבחירת מערכת ריכוך מים ביתית יעילה וחסכונית.
מהו הקשר בין אבנית למים קשים?
על אף שאיכות המים בישראל גבוהה יחסית למדינות מערביות אחרות, רוב המים הזורמים בברזים של כולנו הם מים קשים. מהם מים קשים? מדובר במים אשר מכילים ריכוז גבוה של יוני סידן ויוני מגנזיום. יונים אלה, בתגובה עם סבון או בעת חימום מים, יוצרים משקעים (ולכן הם מכונים “קשים”).
האבנית למשל, היא משקע של סידן פחמתי שנוצר בעקבות החימום של מים עתירים במגנזיום וסידן. האבנית שוקעת ומצטברת על משטחים שונים ועל גופי החימום של מכשירי חשמל, ואף סותמת צינורות להעברת מים. בכך פוגעת האבנית גם בתקינות המכשירים הביתיים, בברזים, במערכת האינסטלציה וההשקיה וגם באיכות המים.
בנוסף, במגע בין מים קשים לסבון נוצרים משקעים בלתי מסיסים, כמו לדוגמה הכתמים המופיעים על ברזי האמבטיה, או שכבה קשה להסרה במכונת הכביסה או מדיח הכלים. למכשירים שונים, כמו מדיח הכלים למשל, קיים תא מובנה ובו מלח או שרף לספיחת היונים מהמים ומניעת היווצרות משקעים.
התהליך בו הופכים מים קשים למים מרוככים נקרא ריכוך מים. הריכוך מפחית או לוכד את ריכוזי היונים של הסידן והמגנזיום במים הקשים ובכך מונע את תופעות הלוואי שקשורות למגע בין היונים למערכות חימום מים ודטרגנטים.
שיטות לריכוך מים
ישנן שיטות שונות לריכוך מים למשל שימוש במחליף יונים או ריכוך באמצעות חימום וסינון. אחת השיטות לריכוך מים היא התקנת מתקן ריכוך מבוסס שרף על קווי הובלת המים. השרף סופח את היונים של המגנזיום והסידן ומחליף אותם ביוני נתרן אשר נמסים בקלות במים ואינם יוצרים משקעים (בדומה למלח שהוא מסיס במים ומכיל נתרן).
שני חסרונות עיקריים לשימוש בשיטה זו. השיטה מעלה את ריכוז יוני הנתרן במים ובכך מורידה את איכות מי השתייה. כמו כן, עם הזמן, יורדת יעילות השרף ונדרשת פעולת ריענון של המערכת. פעולה זו מזרימה ריכוז נתרן גבוה במערכת אשר מתנקז לביוב או לאדמה וגורם לזיהום סביבתי.
זה הרגע לומר שישנו הבדל משמעותי בין השיטות המומלצות לשימוש ביתי לבין אלו הנפוצות בשימוש תעשייתי. בשימוש תעשייתי או בתחום המסעדנות מותקנים על מערכת המים מתקני ריכוך המבוססים על מלחים ושרף. מערכות אלה הן יקרות, גדולות, מסורבלות והתפעול שלהן דורש מיומנות ובדיקות תכופות לשמירה על פעולה יעילה.
מערכת ריכוך מים לבית אמורה להיות קלה לתפעול, קטנה יחסית ובעיקר, בטוחה לשימוש ביתי גם במי השתייה. אלא שבמציאות זה לא תמיד כך.
ולכן פותחו שיטות נוספות, כדוגמת מסנן עם סילגארד (סיליפוס) המותקן בכניסה לבית. הסילפוס נקשר אל יוני הסידן ועוטף אותם, ועל ידי כך נמנעת היווצרות הגבישים, וזאת מבלי לסלק את המינרלים מהמים. הסילפוס מתמוסס במים לאורך זמן רב ודורש החלפת מחסנית אחת לתקופה על פי צריכת המים. ההחלפה מהירה וקלה יחסית ואינה דורשת ידע טכני.
כך שלסיכום נאמר, כי הן מבחינת עלויות והן מבחינת תפעול ותחזוקה – מערכות לריכוך מים מותאמות יותר לעולם התעשייתי ופחות לבית.